סיכום ורפלקצייה אישית
בפרוייקט הסופי שלי כתלמידה במגמת סטילס, רציתי להביע את עצמי דרך משהו שהוא באמת שלי, שמשלב את מה שאני אוהבת- עיצוב, צילום וחשיבה מחוץ לקופסה. לכן החלטתי לעצב בגדים מחומרים זולים כמו שקיות זבל, קשים, ניילונים ופלסטיקים אחרים, חומרים שבדרך כלל נתפסים כחד פעמיים או חסרי ערך, ולהפוך אותם לפריטי אופנה שאני גאה להציג ולצלם.
האתגר הכי גדול היה לגרום לבגדים להיראות לא כמו תחפושת, אלא כמו עיצוב אמיתי. היה לי חשוב שהם יהיו גם ויזואליים, גם מקוריים, וגם יצליחו לעבור טוב בצילום. עבדתי הרבה על התאמה בין הבגד, התאורה, הרקע, והדוגמנית, כדי שכל פרט יתחבר לקונספט שרציתי להעביר. לפעמים דברים לא עבדו כמו שתכננתי, חומר שהתפרק, צילום שלא יצא מעניין מספיק, רעיון שנשמע טוב בראש אבל פחות עבד בפועל, אבל דווקא משם למדתי הכי הרבה.
במהלך העבודה על הפרויקט הרגשתי שאני מתפתחת. מכל סשן צילום למדתי איך לשפר את הבא אחריו, איך לתכנן יותר טוב ואיך להגיב בשטח כשדברים משתבשים. מה שהתחיל כרעיון קצת לא ברור, הפך למשהו שאני באמת גאה בו, גם מבחינה אסתטית, גם מבחינה יצירתית, וגם כמסר על איך אפשר לקחת את מה שיש ולהפוך אותו למשהו יפה ובעל משמעות.
בסופו של דבר, הפרויקט הזה הוא לא רק התוצר סופי שלי אלא תהליך של למידה, ניסוי וגילוי עצמי. למדתי שאם אני מאמינה ברעיון שלי אני יכולה לגרום לו לקרות. הבנתי כמה חשוב תכנון, אבל גם כמה חשוב להיות גמישה ולדעת לשנות כיוון כשצריך. אני שמחה שבחרתי לעשות פרויקט שמבטא את מי שאני ומביא את עצמי לידי ביטוי בצורה הכי מדויקת שיש.